נראה שלפחות שניים מן הסיפורים שבהם השתמש יגל בחלקו הראשון של 'גיא חזיון ' מבוססים על מקורות שמחוץ למסורת הנובלה . שני אלה הם נאומי המהמר היהודי ( חל ק א , קטע יח ) והתאומים הםיאמיים ( חלק א , קטע מ , 0 והם שניים מן הקטעים המרתקים ביותר בספרו של יגל . כל אחד משני הסיפורים הללו ראוי לבדיקה מדוקדקת , וזאת משום שהם עוסקים בשני היבטים חשובים ביותר בחיי היהודים בימי הרנסנס : הימורים ומגפות . את המהמר מציג יגל בספרו אחרי נאומה הקצר וחסר הדמיון , יחסית , של נשמת מלמד דרדקי , אשר לפעמים היה מעתיק ספרים ושטרות לפרנסתו . ' מכיוון שהזניח את הוראת הקטנים חטא אותו מורה בחטא האמור בירמיהו מח , י : "ארור עושה מלאכת ה ' רמיה . " כעונש על חטאו נגזרו עליו נדודים בחברתן של "הנשמות השובבות , אשר נפטרו בלי חמדה כמו האיש הזה [ המהמר ] שנפטר מעולמו ולא למד אלא מעט בקטנותו . " חברו אינו אלא מהמר כפייתי , החייב ללמוד תורה מן הנשמה הראשונה , וזאת במקום הלימוד שהפסיד מחמת התעסקותו במשחקי מזל כל ימיו . כאשר לחצו עליו יגל ונשמת אביו של יגל להסביר מפני מה היה שטוף במשחקי מזל , השיב המהמר כי מי שלימד אותו לשחק היה "א...
אל הספר