כשמדובר על היחס בין עבודת הרווחה לתורה הדתית , אין הכוונה , כמובן , למתודה של עבודת הרווחה . המתודה היא עניין של טכניקה , וכל טכניקה משתנה עם ההתקדמות המושגת במשך הזמן . ההקשר שברצוננו להראותו כאן הוא בהנחות היסוד של עבודת הרווחה הנובעות מתורתה של הדת ובפרט באלה שמוצאת עבודת הרווחה היהודית בםגולתה המיוחדת של הדת היהודית . כדי שיתחוור הקשר זה , יש להקדים דברים אחדים . אופייני הוא לתקופת הראשית של הדת ושל החברה האנושית שהצד הדתי תלוי ביחסי המעמדות המותנים כלכלית עד כדי כך שהדת משקפת את מצבי המעמדות . עם זאת , באותה מידה בדיוק קיים קשר מסוים של החברה והכלכלה בדפוסי הפולחן של כל מקום ושל כל תקופה . התפתחות הדת והחברה מתבטאת לעתים קרובות מאוד , ואפילו על פי רוב , בכך ששתיהן מרופפות ומנתקות יחס הדדי זה . הכוחות העצמאיים הטמונים בתחום החברתי והכלכלי , הרציונליזם שבהם , מביאים תחומים אלה יותר ויותר לידי עצמאות . עם זאת , הדת שואפת להסתגר בתוך הדתיות הטהורה ומרחיקה עצמה יותר ויותר מכל הקשרים עם החברתי והכלכלי . אבל הפךדה והתרה אלו נבדלות אצל הדתות השונות . אם מציינים את ייחודן של הדתות מהבחינה ...
אל הספר