העוסקים בפעילות מיסיונרית בקרב היהודים לא הסתפקו בעשיית נפשות , אלא גם דאגו למומרים שעשו את צעדיהם הראשונים בסביבה חדשה . הדבר נועד לחזק את הקשר בין המומרים ובין המסגרת החברתית הנוצרית ולמנוע אח שובם ליהדות . בשנת 1434 פרסם הסינור של באזל צו שאסר על המומרים לקיים קשרים כלשהם עם היהודים , י במגמה למנוע מהם את השיבה ליהדות . במאה הי"ז תבע סבאסטיאן סלשקובסקי להקפיד על קיומו של איסור זה בממלכת פוליךליטא . במחצית הראשונה של המאה הי"ח אושרה מגמה זו במפורש באיגרות הרועים שפרסמו יאן אלכסנדר ליפסקי , הבישוף של קראקוב , ואצלאב היירונים סיראקובסקי , הבישוף של לבוב . לימים שובץ האיסור - כנראה על פי דרישת הכמורה - בהצעת החוקים של אנדז'יי זאמויסקי שנדחתה על ידי הסיים . קשיים גדולים יותר לאין שיעור התעוררו בגיוס אמצעים ממשיים לעזרת המומרים . עוד בימי המעבר מן המאה הי"ג למאה הי"ד קרא אינוצנטיוס השלישי להגיש עזרה למומרים . בשנת 1542 פרסם פאולוס השלישי בולה ששמה Cupientes ludaeos והגביר את הפעילות המיסיונרית באיטליה , ולאור ו ראה . ברובה , עמי ו-69 68 ו . 2 ראה ; סלשקובסקי ( לעיל , פרק שני , הערה , ( 3...
אל הספר