לעתים נקטו היהודים שיטות דומות כדי למנוע את הטבילה או להשיב אל חיק היהדות את המומרים שכבר נטבלו ( ראה נספח ה . ( בידנו תעודות ספורות המלמדות על מעשים אלה בידי יהודים . אחת מהן מתארת מקרה שאירע בשנת 1577 בפוזנאן ; יהודי אחד שרצה ליהפך לנוצרי שהה בעת הכנתו לטבילה בביתו של פאטרוס , מוכר ספרים בשוק ואזרח העיר פוזנאן . אשתו , בין שהתכוונה להניאו מצעד זה ובין שרצתה להיטבל יחד אתו , הלכה ביום אי האמור לבית פאטרוס וילדה בזרועותיה . היהודים , בראותם אותה נכנסת לבית שבו חסה בעלה ומתוך חשש שמא תלך בדרכו , חטפו אותה מחדר הכניסה וגררו אותה משם מתה למחצה . לשמע צעקתה התנפל האספסוף על היהודים , שברחו לרחוב היהודים מוכים וחבולים ומשכו אחריהם המוני פרחחים האספסוף ניתץ דוכנים , פרץ את שער בית הכנסת , ניפץ חלונות , הרס וסחב כל מה שאפשר היה לסחוב או להרוס . פרעות אלו נחתמו בשנת 1580 לפני בית הדין של נציבות המלך , שהגיע למקום האירוע . השופטים זיכו הן את היהודים , שהביאו לתגרות , הן את חברי העירייה של פוזנאן , שלא מנעו אותן . אך על פי רוב נרתעו היהודים מהתנגשויות ישירות עם ההמון ונזקקו לשיטות אחרות . בדרך כ...
אל הספר