עיון מעמיק בסיפורים שסיפרו התלמידים והשוואתם לסיפורים שכתבו , הותיר אותנו נבוכים , תוהים ומלאים בשאלות : ילדים מספרים סיפורים לפחות ארבע שנים , לפני שהם לומדים לכתוב אותם . לאור עובדה זו ולאור עדויות מחקריות עדכניות , שיערנו שסיפוריהם הדבורים של הילדים יהיו עשירים יותר מסיפוריהם הכתובים , לפחות בראשית כיתה א ' ובמהלכה . השערה זאת לא אוששה . במחקר זה , סיפורי הילדים בכתב היו משוכללים יותר במובהק מאשר סיפוריהם בעל-פה , מבחינה תוכנית , מבחינה מבנית ומבחינה לשונית . בשבעה מתוך שמונה הרכיבים , הסיפור בכתב משובח מהסיפור בעל-פה . עלילת הסיפור והמודעות לקהל היו טובים יותר בסיפור בעל-פה – רק בראשית כיתה . א' קישוריות הזמן היו בשימוש רב בסיפור בעל-פה לאורך כל הדרך . אך אין בכך כדי להשביח את הסיפור , נהפוך הוא , קישור בין חלקי הסיפור באמצעות קישוריות זמן מצביע על רמה נמוכה של התפתחות סיפור . בשאר התחומים הנחקרים , ראינו מגמת שיפור בסיפור בעל-פה ובסיפור בכתב , אך השיפור בסיפור הכתוב היה משמעותי יותר מהשיפור בסיפור הדבור . ניתוח איכותי של הסיפורים הצביע על מגמה דומה . בחרנו להמחיש את ההבדלים בין הס...
אל הספר