2.3.1. המורפולוגיה ותרומתה לאיות נכון

השפה העברית ידועה במורכבותה המורפולוגית . מורפולוגיה , או תורת הצורות , עוסקת בחקר היחידות הקטנות ביותר בעלות משמעות בשפה . יחידות אלו נקראות צורנים או מורפמות ומוגדרות כיחידות דקדוקיות אלמנטריות שאינן ניתנות לפירוק נוסף . הן בעלות משמעות דקדוקית מבנית ולרוב גם בעלות משמעות תכנית סמנטית , אשר צירופן ליחידה לשונית אחרת גורם לשינוי מסוים במשמעותה ( רום , סגל וצור , . ( Share & Levin , 1999 ; 2003 המבנה המורפולוגי של השפה מאפשר למידת כתיב מהירה ויעילה יותר מזו שהייתה מתאפשרת לו היה הקשר הגרפו-פונמי הקשר היחיד בין דיבור לכתב ( רביד , , ( 2000 כי אז כל מילה היא " סיפור שונה " הדורש פיצוח חדש – דבר הגוזל משאבי זמן , כסף וזיכרון . נוסף על כך , איות בדרך של תרגום אות לצליל לא תביא את הכותב לאיות נכון ( שני ואחרים , . ( 2001 המורפולוגיה העברית מחולקת לשני סוגי צורנים : צורני גזירה וצורני דקדוק . צורני הגזירה מצטרפים אל השורש או אל בסיס מילוני קיים ויוצרים מילה חדשה בעלת משמעות שונה . צורני הגזירה כוללים בניינים , משקלים , תחיליות וסופיות . לעומתם , צורני הדקדוק מצטרפים לבסיס לשם ציון יחסים דקדו...  אל הספר
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור