הסיפור המקראי הוא מינימליסטי . הוא מתרכז רק במה שהוא חפץ , אינו מפענח תחושות ורגשות ואינו גולש בדרך-כלל מעבר לתיאור עובדות . ממילא , אף שהוא נדמה כשלם , הרי הוא זקוק להשלמת פערים , ואלה רבים : החל מפרשני המקרא בכל הדורות – נורמטיביים ושאינם נורמטיביים –וכלה ב ' פרשנים ' מתחומי - דעת משיקים למקרא – כספרות לסוגיה ( פרוזאית , דרמטית ולירית ) וכאמנות הפלסטית על ריבוי גווניה ( ציור , איור , פיסול ודומיהם . ( לכל אלה מצטרף קורא קשוב , הן בקריאתו הראשונה – נטולת ' פרשנות מנתבת ' – והן בקריאותיו הנוספות , המאוחרות , המושפעות – באופן מודע או בלתי -מודע – מתובנות קוראים ופרשנים . דין דומה ליצירות ספרותיות – בכלל , ולליריות – בפרט , שמפאת ' נפחן ' המועט נתפרשו באופנים שונים . פרק זה ינסה לפענח את דמויות עלי ושמואל , כפי שהן עולות מהסיפור המקראי בשמ " א ג , כפשוטו וכפרשנויותיו , וכפי שהתרשמו מהן משוררים בני-זמננו . שמ " א ג בפרק זה ניטלת מעלי כהונתו הרמה . הוא ומשפחתו נידונים לאבדון , שאין לו תקומה " ) ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דברתי אל ביתו – החל וכלה : [ ... ] נשבעתי לבית עלי , אםיתכפר עון...
אל הספר