תחילת החזרה של התלמידים ובני-הנוער לתפקוד נורמטיבי הובחנה מראשית שנת , 2010 עת החלו העקורים ובני משפחותיהם לעבור למגורי-הקבע . מכאן , שלמרות היעדר הטיפול המערכתי בתלמידים " הזמן הוא זה ששימש כרפואה לנפש , " אולם , כידוע , הזמן אינו רופא ולא מביא מזור ומרפא , אלא הוא מביא רק הקלה : הטראומות ונזקיהן הותירו צלקות עמוקות , לטווח ארוך , בחייהם של התלמידים ובני-הנוער העקורים . הסתגלותם וחזרתם לתפקוד נורמטיבי נבע מ " כוח-הנעורים , " שהתגבר על חוסר-הרווחה האישית והטראומה הקשה , שפקדה אותם בעטיה של העקירה הכפויה , שהוצאה לפועל על-ידי הממשלה . מאז הפינוי חלפו שמונה שנים , וחלק מהבעיות ש " הולידה העקירה " – עדיין לא נפתרו . לאחר פרסום הדו " ח הסופי של ועדת-החקירה ( ביוני – ( 2010 חל שינוי תפיסתי של הממשלה ביחס לפעולות השיקום . כתוצאה מכך התארגנה מחדש עבודתם של משרדי-הממשלה באמצעות " מטה מתכלל במשרד-ראש-הממשלה , " ותהליכי השיקום הואצו . פעולות-השיקום הממשלתית היו רק פן אחד , שאפשר את השינוי הנדרש לשיקומם של העקורים . הצעדים , שננקטו על-ידי הממשלה – לא עמדו בפני עצמם , וכאמור , לא נשאו פרי מידי בשט...
אל הספר