"ממשבר – למבשר": מטראומת-העקירה – לאופטימיות זהירה

המקרה של פינוי המתיישבים בכפייה , כפי שהתרחש בפינוי חבל-עזה וצפון-השומרון – התאפיין בדפוסים ייחודיים של תופעות פוסט-טראומתיות ביחס לידוע במחקר על חוויות פוסט-טראומתיות בעולם . אחד ההסברים לייחודיות התופעה מתבסס על העובדה , שהטראומה הקולקטיבית , שחוו מתיישבי חבל-עזה – מלווה באבדן תחושת השייכות לחברה הישראלית ואבדן האמונה בממסד . לפיכך , נצפו תחושות חזקות של ניכור , שנקשרו לחומרת התסמינים של ההפרעות הפוסט-טראומתיות ולתחושות רעות של רווחה אישית . הפסיכולוגים והיועצים של השירות הפסיכולוגי-חינוכי ( להלן שפ , ( י " שעליהם הוטלה המשימה המורכבת , להכין את התלמידים ל " יום שאחרי " וללוותם בתהליך-השיקום במתן סעד נפשי – הגדירו את המצב הפסיכולוגי-חברתי של המפונים כטראומתי ומורכב במיוחד : ... " ליוותה אותם תחושה עמוקה וקשה ביותר , מעיקה מזו שציפינו , של ניכור , ניתוק , חוסר עזרה מצד המוסדות , זעם ומרירות כבדים על הגירוש המהיר , על האיטיות ועל חוסר ההשקעה בשיקום לעומת ההשקעה בגירוש . העובדות הן עגומות . השיקום אומנם מתקדם , אך באטיות רבה שמשפיעה על חיי הקהילה וגורמת לכרוניזציה של הטראומה " . [ ההדגש...  אל הספר