כמו-כן , משרד-החינוך לא העמיד כלים , נהלים והשתלמויות לדרכי-התמודדות עם תסמיני-טראומה מורכבים , שחוו התלמידים העקורים , וכן תקנים נוספים לפסיכולוגים ולמטפלים , כמידת הצורך לטפל בצרכים המרובים והמורכבים של העקורים . הטיפול העיקרי , בשלב זה , התמקד בניסיונות לשבץ את התלמידים במוסדות-החינוך השונים , בהתאם למקום המגורים הזמני , או כהיענות למעברים התכופים של התלמידים , מסיבות חברתיות ואחרות , בין בתי-הספר . ההתייחסות ללמידה עצמה , לסיוע האקדמי ולטיפול הנפשי-חברתי הייתה בשלב זה – משנית . זו היא תקופת השיא מבחינת תהליך ההתנתקות ומשבר העקירה : תסמיני-הדחק האופייניים לטראומה היו בשיאם . משרד-החינוך כשל במתן מענה על האירועים הדינמיים שצצו בשטח , ולא הצליח לעמוד באתגרים שניצבו בפניו . המשרד לא היה ערוך להתמודדות ולטיפול בבעיות העיקריות שניצבו בפניו : הטעות החמורה שבהיערכות משרד-החינוך לפינוי הייתה בחשיבה האסטרטגית של ניהול המשבר . הטלת האחריות על מחוז הדרום והנהלתו להכין תכניות לתלמידים המפונים ל " יום שאחרי , " הייתה כשל ארגוני ממדרגה ראשונה . במקום זאת , היה צורך לארגן מבעוד-מועד מטה ארצי , שיה...
אל הספר