הפינוי הכפוי של המתנחלים מחבל-עזה הוטל על מערכת-הביטחון , שביצעה את המשימה " בנחישות ובמהירות . " בתוך שמונה ימים התרוקנו היישובים מתושביהם . אולם , המוסדות הממשלתיים המוסמכים לא הצליחו לארגן מלכתחילה את קליטתם של המתיישבים כראוי במקומות שפונו אליהם . מוטת-השליטה של הרשויות הייתה פגומה מאוד , שכן לרשויות לא היו נתונים בסיסיים , הדרושים להיערכות לשיקומם של המפונים . אפילו דיווח אמין לגבי הפיזור הגאוגרפי של המפונים , לא היה בידי הרשויות . למעשה , רובם המכריע של המפונים , כששת אלפים וחמש מאות 75 % כ- ) מכלל המפונים מחבל-עזה וצפון-השומרון ) – לא שינו את כתובתם במרשם התושבים לאחר הפינוי . לא היה בידי רשויות-המדינה המידע , להיכן פנו רוב העקורים לאחר פינוי-חבל-עזה . בסיטואציה זו היה קשה לארגן את תהליכי-השיקום , שכן הייתה בעיה בהעברת התקציבים לרשויות הקולטות – בהתייחס למספרי המפונים שהופנו אליהם ; הייתה בעיה לארגן את בתי-הספר לקליטתם של התלמידים המפונים , מבחינת תוספת יועצים ופסיכולוגים – בהתאם למספרי התלמידים המפונים ; הייתה בעיה בהקצאת תקני שעות נוספות לבתי-הספר הקולטים – לצורך קליטתם של התל...
אל הספר