אבל התחלתי כבר לשחק במשחק הסמנטי הזה - לטוב או לרע - בטענה שקנינגהם , קייג ג' , ' ונס וראושנברג הם החלוצים החשובים ביותר של אחת המהפכות התפיסתיות החשובות באמנויות בסוף המאה העשרים : המעבר מהמודרניזם לפוסטמודרניזם . לכן הגיע אולי הזמן " למקם" רשמית את מרס קנינגהם בנוף הפרובלמטי של המודרניזם מול הפוסטמודרניזם . אני יוצא למשימה בלב חצוי מכיוון שהיא דורשת שנעבור - ולו זמנית - לרמותיו הערפיליות של ה"שיח" התיאורטי העכשווי , ארץ המאוכלסת ברובה בסוחרי תיאוריות טמירים , שבריאות כתביהם היתה יוצאת נשכרת מקיצוץ ז'רגון רדיקלי . למען הבהירות , אעשה ככל יכולתי לצמצם את הז'רגון ולהיצמד לתכתיביו הקפדניים של התער של אוקאם , המפציר בנו שלא להכביר בלי צורך ביישויות מילוליות ( כלומר , קטגוריות ו / או מינוחים חדשים . ( כפי שהעיר פעם רוברט בנצ'לי , " יש שתי קטגוריות של אנשים : אלו שמאמינים שאפשר לחלק אנשים לשתי קטגוריות ואלה שלא " . לסיום , וכמעין הקדמה לפרק , עלי לציין כבר בשלב זה שאיני מאמין שקנינגהם הוא מאותם כוריאוגרפים שאי–אפשר להעריך את הישגיהם נכונה מבלי " להאיר" אותם באור הזרקורים הבוהק של התיאוריה ה...
אל הספר