בלבול יוצרות : האנלוגיה בין קנינגהם לפולוק הטענה שקנינגהם הוא לגרהם כמו שראושנברג וג'ונס הם לאקספרסיוניזם המופשט נדמית כמעט ברורה מאליה , אבל זוהי מקבילה שרוב כותבי המחול נכשלים שוב ושוב בזיהויה . יש לכך סיבה פשוטה , אם גם מתסכלת : למבקרי המחול יש הרגל מגונה להשוות את קנינגהם לצייר שאיתו יש לו הכי פחות במשותף : ג'קסון פולוק . קנינגהם ופולוק חולקים מן הסתם כמה קווי דמיון שטחיים . איש מהם אינו מסדיר את שדה הראייה בתמונה סביב " נקודת מגוז" של פרספקטיבה . אבל להשוות בין פולוק לקנינגהם בצורה כזאת זה כמו לטעון לקשר עמוק בין מונדריאן לרוי ליכטנשטיין רק מכיוון ששניהם משתמשים ביחסי דמות–רקע דומים ומתכחשים לאשליה באמצעות פרספקטיבה תלת–מימדית . ולמרות זאת , נעשתה ההשוואה בין קנינגהם לפולוק מחייבת . ג'יל ג'ונסטון טענה : ב–1967 " העירו לעתים קרובות שציוריו של פולוק מרמזים על הרחבה אינסופית מעבר למישור התמונה . ריקודיו של קנינגהם מרמזים על הרחבה זהה" ב–1985 . ( 156 , 1976 Johnston ) שינה מעט רוברט קו את התיאור המפורסם של הרולד רוזנברג לפולוק בפעולה כך שיתאים גם לקנינגהם : " נצחון הציור האמריקאי" עמד...
אל הספר