מקומה של תוכחה

השתלבותה של תוכחה בתוך קינה , שלכאורה עניין לה בשבחי המת בלבד , אינה מקורית לאצ . ג " הנחת-מוצא בסיסית של המקונן המקראי ושל פייטן ימה " ב היא , שהאסון הוא תוצאתו הבלתי-נמנעת של עוון , על -כן אינו מעלים עין מציון מפורש של חטאים ושל נושאי אשמה . מבחינה זו מהלך אצ " ג בדרכים שסללון קדמונים . אצ " ג גם שותף לתפישה , העולה בבירור מקינות עבריות , שהעונש כבד מידי , על -כן גם בקינותיו – כמו בקינות עתיקות – מוצג אלוקים – האחראי העליון לביצועו – כאשם . שני אלה – ישראל ואלוקים – אינם גורמי האסון היחידים , לא בקינה העתיקה , גם לא בזו של אצ " ג . מצטרפים אליהם גורמים אנושיים נוספים , בדמותם של גויים , וגורמים מטאפיסיים , הלובשים מחלצות של דתות . התחברותם של כל אלה אינה יכולה שלא להכניס את המקוננים לתוך מערכת סבוכה של קונפליקטים , המצויה אמנם בשני מיני הקינה . לנוחות הדיון נבחין בין שני מיני תוכחה ראשיים : של העם ושל אלוקים . תוכחת העם נעמוד תחילה על טיבה של תוכחת העם בקינה העברית ( שרק נרמזה ולא הוכחה בפרק 2 של העבודה . ( בכל אחת מקינות איכה המקראיות נאמר , שהייסורים והחורבן באו בגלל חטאים . " חטא ...  אל הספר