מן המקובלות הוא להבחין בשירת אצ " ג , ממילא בקינותיו , בין שירים בעלי זהות לאומית מובהקת ובין שירים בעלי זהות אוניברסלית . "כלב בית , " " חזון אחד הלגיונות , " " אזור מגן ונאום בן הדם , " " ספר הקטרוג והאמונה , " " רחובות הנהר , ספר האיליות והכח " ומסכתות מאוחרות , כגון אותן שנתכנו " על דעת הזמן והמקום " – ייחשבו לאומיים , ואילו " אנקראון על קטב העצבון " ומסכתות מאוחרות לו בכארבעים שנה , כגון אותן שנתכנו " לסעיף סלע עיטם " – ייחשבו כאוניברסליים . ברזל הקדים לקבוע , שהכללה כזו אינה מדויקת . "לעולם חוזרת שירת אצ " ג ומסמיכה את גורל האני - השר לגורל הכלל ולעולם חוזרות המסכתות שאינן תלויות בזמן ובמקום להתבונן בזמן המוגדר , במקום המסוים ובגורלו של עם ישראל . " המעבר התכוף , שיודעת קינת אצ " ג , הוא מן האוניברסלי אל הלאומי . "אנקראון על קטב העצבון , " האוניברסלי , מכיל את " בזכות שלשה אבות , " את " שבת הנפש " ואת " עמק האדם " ( עא , סו , סד , ( שיסודות לאומיים להם . גם " מן החכליל ומן הכחל " מכיל את " שיר על גורל עצמי , " השר גם על " גזעי הגדול " ( לז-מא " ח . ( י שנים מאוחר יותר נמצא בעולמו...
אל הספר