ניתוח ללא הרדמה וחומרי חיטוי

רגלי הפצועה המשיכה לדמם , מצבה נראה בכי רע . בבית החולים אמרו לי , שמתפתח זיהום ברגל , וכי יש צורך בכריתתה . הרופא ניגש אלי , הציג בפני דף נייר וביקש שאחתום על הסכמתי לכריתה . כמעט חתמתי , אולם אז סימנה לי האחות הארמנית , שעמדה מאחוריו – בידה תנועת שלילה כאילו רומזת : " אל תסכים . " התלבטתי כמה שניות , ולאחריהן החלטתי לשמוע לעצתה . לימים התברר כי צדקה . . 142 פרק זה הוא מתוך יומן השבי של הרב שאר ישוב כהן . בשבוע לאחר מכן בלעתי אל קרבי כמויות עצומות של סולפה , שהיה תחליף לפניצילין , ואכלתי בצלים רבים , ובסופו של דבר , נרפא הזיהום . עמנו היה גם ד"ר וינצברג , לימים קצין רפואה ראשי בצה"ל , מקיבוץ גזר , ששירת בעבר כרופא בצבא האדום , והיה בעל ניסיון רב בטיפול בפצועים . הוא הבין מיד , שצריך לנתח אותי ולהוציא את הרסיסים . חומר הרדמה לא היה במחנה , והוא החליט לנתח אותי למרות זאת . כאב הניתוח היה חד ומייסר , ובשלב מסוים התעלפתי מעוצמת הכאב . החובש שפך כל העת אתר על מקום הניתוח . לאחר הניתוח תפר הרופא את החתך ופיזר אבקה נגד מוגלה . אם כי נותרתי נכה ברגליי , עדיין ב"ה אני מסוגל ללכת .  אל הספר
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור