יום שני , ט"ו אייר תש"ח יש לנו הרגשה , שבעיר אין מעריכים את מצבנו האמיתי . התשובות , שאנו מקבלים ברדיו , הן מסוג " אל תעשו פניקה . " התגבורת מובטחת – ולא באה . חטאנו , כנראה , בכך שלפני כמה ימים הודענו , שלא נחזיק מעמד יותר מיום , והנה אנחנו מחזיקים מעמד . בעיר אולי אין מבינים , שאנו מחזיקים מעמד בנס של גבורה , ואין להסבירו במונחי ההיגיון הצבאי . לאחר הפסקה של שבועיים בערך חודש זרם החשמל . אנו מקשיבים לחדשות : מודיעים על קרבות ברמת רחל ובעיר העתיקה . הידיעות אינן משמחות . קרן של תקווה הגניבה ללב את הידיעה על בקשת או"ם לשביתת נשק בארץ כולה . ההגנה הודיעה , כי בשעה 8 : 00 בערב תחל שביתת הנשק . אחר הצהריים נמשכות יריות , אך העוצמה נחלשת . החברים מנסים לתלות את הדבר בשביתת הנשק . דומים היינו לטובעים בים , הנאחזים בכל קש ותולים בו תקוות . העיר מרעיפה עלינו ' ציונות . ' הרבנים הראשיים , בן צבי , מפקד המחוז ועוד – מודיעים לנו זה שבועיים : " החזיקו מעמד , העולם כולו עוקב בנשימה עצורה אחרי מאבקנו . נהפוך את המצור לניצחון מזהיר . " התגבורת מובטחת לנו מדי יום ביומו , אך לא באה . " החזיקו מעמד עד ...
אל הספר