מ"עיר ההריגה" – הועברתי ל"גיהינום של מטה ; " זה הביטוי ההולם רק במקצת את תנאי בית החולים של החזית שלנו . המקום מופגז בלי הרף : דגל השירות הרפואי הבינלאומי , שהונף על הבניין , משך אליו מאות כדורים של האויב שנקבוהו ככברה . תוך סכנת נפשות הוגשה העזרה הראשונה . יום וחצי הייתי מוטל על הרצפה בלא מזרן , עם שמיכה דקה אחת . לאחר מכן זכיתי לשכיבה של יום בחדר הפצועים קשה , על גבי מיטה . אך החדר היה תחת הרעשה קשה כמעט בלתי פוסקת של האויב , ולכן אחר כך הועברתי לחדר , ששכבו בו כ 20 פצועים על הארץ בסירחון איום . בית החולים היה תחת הרעשת תותחים כבדה , וקומתו העליונה נהרסה כליל . הרופאים , האחיות , המתנדבות מבנות העיר העתיקה ואחדות מן המורות – עושים את עבודתם במסירות , שאין למעלה הימנה . זוהי קרן האור היחידה בתוך ים האימים האופף אותנו . אנו רואים גילויי גבורה על כל צעד ושעל . בחורים פצועים אחרי ניתוחים קשים ביד שמאל , שבקושי יכולים ללכת , קופצים ממיטותיהם , מחזיקים אקדח ביד אחת שנשארה שלמה ולוחמים .
אל הספר