הקרב על ירושלים

הומה סופה ומשתוללת , וקור חודר ומרעיד עצמות . הלילה מתוח וזר , אפל וחורש מזימה . אדם – בשר ודם – לופת חרש במחתרת כלי ברזל קר , כלי משחית , אשר לא יעלה על המזבח , ומחכה . בעיניו – הרצח הקר , ובדמו – הקרב האכזר . כולו קשב להלמות צעדי אויב קרב . לחשכה יכוון את לוע המוות . יפלוט אש לאי שם . מתקרב האויב אליו , לעמדתו , והוא מתחיל משתולל . שם יפגע בדמות שחורה , הקמה בשדה לפניו ומתחילה לרוץ אל עבר עמדתו , פה יזרוק רימון על גוש שחור חשוד ומתנועע . כולו – קרב , כולו – אש , חומת ברזל לוהטת – לא יעברנה זר . עולות צריחות בשדה ההררי אשר לפניו , הולכות וגוברות . עולים קולות פצועים נאנקים ונפחדים , מבקשים על נפשם . עולים קולות הבורחים מן המערכה , לבלי שוב . עונג שבניצחון עוטה את האדם וסוחפו לטירוף קרב . שש אלי הרג אויבים ירביץ ויקצור גופות – כשיבולים אחר העמיר . נסוג האויב , והוא רודף אחריו – וצריחות פרא עולות מגרונו . נשקו בידו , והוא רץ ומרביץ מ ה , כולו – קרב . נשמעת פקודת המפקד " לסגת" בריצה מטורפת יחזור לעמדתו עם יתר חבריו וירבץ כולו נושף ומזיע . הלב דופק , ועפעף העין רועד , הדם שוטף במחזוריו , ...  אל הספר