הפקודה

ר"ח ניסן תש"ח זה החודש החמישי למערכה על העיר . זה החודש החמישי , אשר חלף מאותו לילה בלתי נשכח של הכרזת עצרת האומות המואחדות על הקמת המדינה ועל חלוקת הארץ . כפופים ישבנו באותו לילה ליד מקלטי הרדיו , והאזנו לדיון היגע בניו יורק , בירת העמים הרחוקה . גל של שמחה עברנו , וכמשוגעים שיכורי יין פרצנו לחוצות העיר . מי שלא ראה אותה שמחה – לא ראה שמחה מימיו . שמחת ירושלים ביום חגה . שמחת ירושלים השקטה , הרצינית והאטית , המיושבת בדעתה , שפרצה כל סייג , שגרפה כל מעצור , שזרקה מעליה כל עול ויצאה במחול . בחבורה אחת היינו , כולנו יודעים זה את זה – כאוחזי נשק מגן וקרב . כל אותו הלילה היינו בסערה , וביקשנו ממש לשמוח . הייתה בלבנו הרגשה של לידה מחדש , לידה של עולם , לידה של סבל וייסורים , צער ויגון , אך לידה של אמת ותקווה מפעפעת בכל איבר , חונקת גרון וממלאת לב . רקדנו באותו לילה וכשעמדנו מול השחר , העולה על הר ציון , בחצר המוסדות הלאומיים בירושלים , כשבפינו שירה של תקווה – ידענו גם ידענו , לאן פנינו מועדות . הרגשת שמחה מהולה באימה – תקפה כל אחד מאתנו , שהמתין , מדעת או שלא מדעת , לפקודה שתבוא . הפקודה בא...  אל הספר