בייחוד נחרטו בלב הילדים " שעות החסד , " כפי שכינו אותן בערגה לאחר שנים רבות . בעלות השחר הייתה מעירה את הילדים מנגינת קולו הנפלא של הרב הנזיר , כשהוא יושב בחדרו , ששימש גם כבית כנסת ובית מדרש , ועוסק בתורת הנסתר . את לימודו ליווה בניגוני דבקות וכיסופים לגילוי שכינה , שמשכו גם רבים מאנשי ירושלים , משכימי קום לתפילת ותיקין . הם עמדו מחוץ לחלון הבית והאזינו לניגונים הקדושים , שבקעו מפיו של הרב הנזיר . וכך מדלת חדרו הציצו ראשיהם של הילדים : צפיה ושאר ישוב , ליד החלון נעמדו עוברים ושבים מאנשי ירושלים , ורק הרב הנזיר ישב ועסק בתורה בניגון עליון ובהכנות הרוחניות לתפילת הבוקר , ולא חש בכל מה שמתרחש סביבו . מספר הרב שאר ישוב כהן על אחד ה"מופתים , " שראה בבית אביו : " כשהייתי כבן חמש , הייתה עצירת גשמים בירושלים . הודיעו בשכונה , שיש לקבוע תענית ותפילה על כך . בזמן התפילה בביתנו – פתחו את ארון הקודש , ואבי מורי , הרב הנזיר זצ"ל , עטוף טלית התחיל לשיר יחד עם כל הקהל את כל הפסוקים משירת הים , וכך חזר כמה פעמים על הפסוקים , עד שהתחיל לרדת גשם שוטף . "
אל הספר