את האווירה הרוחנית המיוחדת , שגדל בה הרב , ליוו גם עוני ומחסור , שהיו מנת חלקם של כל הר"מים בישיבה . ישיבת ' מרכז הרב , ' גם בחיי מרן הרב , ובייחוד לאחר פטירתו – סבלה ממצוקה כלכלית גדולה . הרמי"ם לא קבלו זמן רב משכורת , וכך סבלו מימים של מחסור ועניות . לעתים לא הייתה בבית הנזיר אפילו אגורה שחוקה . שעות רבות של סבל נפשי ושל בושת פנים עברה הרבנית , בשעה שהמתינה לפני דלתו של מנהל הישיבה ל"תקציב" הזעום שחילק לדורשיו . אך היא עצמה מעולם לא התלוננה , ורק לעתים רחוקות נאנחה , וגם אז רק את זאת אמרה : " אני דואגת מאד למנהל הישיבה , שלבו הטוב יחזיק מעמד , שלא יכרע תחת המעמס של הפונים לעזרה , ואין בידו להושיע . ישלח לו ד' במהרה ישועה מן השמים . " גם בעתות הקשות המשיך הבית להיות פתוח לרווחה לעניים , שהיו כבני הבית . ואת הפת הדלה – חילקה לכל המסובים אל השולחן . מספר הרב שמואל אבידור הכהן ז"ל : " בשנות השואה ומלחמת השחרור מצבה הכלכלי של הישיבה היה קשה ביותר . לא היה במה להאכיל את התלמידים , והרבנים המלמדים בישיבה לא קיבלו מלגות . זכורני , שהרבנית כהן , אשתו של הנזיר , הגיעה לישיבה וביקשה בדמעות מה...
אל הספר