מאז ומעולם חביב על הבריות העיסוק בפשרם של שמות שגיזרונם סתום , ובהם שמות מקומות . הנטייה לקשר שם זר , שאין לו רע בלשון , עם מילים דומות בצורה ובתוכן הרווחות בקרב הדוברים נקראת מדרש שמות , אחד מסוגי האטימולוגיה העממית . דומני כי אטימולוגיה עממית – ובמקרה שלפנינו אטימולוגיה למדנית – היא העומדת ביסוד הצעות הגיזרון של אברהם נגב ונסים קריספיל , בנסותם לכרוך את פשרו של השם סוסיה עם הערבית . אין הם נחלקים אלא בהוראתה של מילה ערבית זו . נגב מציע שמקור המילה הוא הצמח הארומטי הנקרא שוש , ( liquorice ) וקריספיל מציע את המשמע השני שיש ל– : ‘ עש . " קשה לקבל את ההסברים המוצעים לא רק מפני שסוסיה אינה משמשת בערבית , אלא גם משום שאינה מתיישבת עם דרכי הגזירה הערבית . הערבית מכירה פעלים גזורי שם ( דנומינאטיביים ) הנגזרים מן בבניינים אחדים , ועל כן הדרך הצפויה לגזירת שם–תואר מן המילה הייתה ליצור צורת כינוי פעול מאחד הפעלים האלה , או הוספת סופית שם הייחוס , נסבה : סוסיה ( בהכפלת היו , ( "ד ולא סוסיה , כדרך הגיית שם המקום בפי המקומיים . זאת ועוד , גם מבחינת התוכן אין המטאפורה המקשרת בין העש לצורת פני השטח ...
אל הספר