לפני למעלה מיובל שנים כתב ישראל אהרני מאמר ש"עשה היסטוריה . " הוא העניק זהות חדשה לשני מכרסמים . ל'עכבר העיוור – Palestine mole rat , ' הציע את השם חולד , ול'עכברוש – house rat , ' הציע את השם חולדה . הצעותיו נתקבלו על לב אנשי המדע בלא עוררין ובעקבותיהם נכנסו אל לשון היום–יום . כיוון שדבריו היו למושכל שני , יצאנו להפריך את דבריו ולהראות שחולד וחולדה במקורות – הוראתם אחת . אין הם מכרסמים כל עיקר אלא נציגי משפחות הסמוריים והגחניים ( דלק ונמייה . ( אמנם שבשתא כיוון דעל על , ואין בכוונתנו להחזיר את הגלגל לאחור ולשנות מן הנוהג היום , אך יש מקום לבחון את התפתחות הנומנקלטורה העברית ולהבהיר מי הם החולד והחולדה השגורים בספרותנו העתיקה . חלד מזדמנת במקרא פעם אחת בלבד : וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו ( ויק' יט . ( 29 כן הוא מופיע פעם אחת בכתיב מלא , החולד , בפסוק זה במגילת המקדש נ . 20 במקרא אין חלדה אלא שם פרטי : חלדה הנביאה ( מל"ב כב ; 14 דה"ב לד , ( 22 ואילו בספרות חז"ל זו מילה חיה ושגורה לציון בעל–חיים . אהרני , באותו מאמר , שכותרתו ככותרת המאמר הזה , יצא להוכיח שהראשו...
אל הספר