כאשר עוסקים בבדיקת שימושו של מונח " היסטורי" מסוים בתחום הריאליה , ראוי להבחין בין עדות לשימוש כזה בטקסטים טבעיים , לעומת העדויות לקיומו של המונח במילוני התקופה . המילונאים הם אספנים בטיבם , ועל כן נוטים לכלול במילוניהם את כלל המילים שהזדמנו בספרות הכתובה ( ובכללה בכל מילון ) – ולו פעם אחת בלבד . מלכתחילה , עניינם של המילונאים לכלול כל מילה במילון , גם אם צורתה או משמעה מסופקים , אולי במחשבה שגם מילים נידחות ושכוחות יכולות לשמש אבני בניין בעברית המתחדשת . לעומת זאת , מונח המשמש בטקסט טבעי – משקל עדותו גדול יותר , כי מלכתחילה הנוקטים בו מעוניינים קודם כול במושג המסומן גופו , ( referent ) ורק אחר כך במונח המסמן אותו . ( signifier ) דוגמה יפה למונח המשמש במילוני התקופה , אך אין לו תיעוד בספרי הטבע ובעיתונות , הוא הקרפד . ח"י קוהוט בערוך השלם , בשנת , 1892 ביאר את " קרפדאי" ( חולין סג ע"א ) , Stachelschwein כלומר ' דרבן . ' בשנת , 1902 אימצו אליעזר יהודה ויהושע שטיינברג במילונם העברי את הצעתו של קוהוט , והעמידו לה צורה עברית : קרפד , קרפד . בעקבותיהם נכנסה קרפד זו למילונים העבריים שנתחברו ...
אל הספר