ד. כוחו של תצלול בהתגבשות המינוח העברי

אחת הדרכים המעניינות להרחבת אוצר המונחים העברי הייתה השימוש בתצלול , כלומר מילה עברית המזכירה בצלילה מילה זרה , ומכוח זה מאמצת את המשמע של המילה המשאילה . בין המילים האלה נכללים גם שמות בעלי–חיים אחדים , כמו קרפדה , ( crapaud ) תחש , ( Dachs ) או דרבן . ( ) דוגמה מורכבת , אך מאלפת למגע כזה בין לשונות היא קורותיה של המילה כרכרה . מילה זו יחידאית במקרא , והתרגומים העתיקים התקשו בביאורה והציעו פירושים שונים . האקוויוולנט בוולגאטה הלטינית למילה כרכרה הוא , carruca שמשמעה ' מרכבה קלה . ' ייתכן שתרגום זה הוצע כדרך של תצלול , הומופוניה . המילה המקראית זכתה לביאורים אחדים במשך השנים , ובימי הביניים , בסוף האלף הראשון לספירה , על אף שדווקא אז הוצע לזהות את הכרכרה עם איזה בעל–חיים , שימשה תקופה קצרה ביצירות של משוררי התקופה במשמע של ' מרכבה קלה . ' לאחר מכן לא בא זכרה במקורות העבריים מלבד כשנצרכו החכמים – חדשים כישנים – לבאר את המילה המקראית , ואותה ביארו בעקביות ' גמלה קלת רגליים . ' ופתע פתאום , בראשית תקופת ההשכלה , חזרה לשמש במשמע הישן של ' מרכבה קלה . ' לדעתי , אין זו עדות למסורת חבויה שנמס...  אל הספר