ג. "נרטיב הגוף" בכתיבה יהודית מאוחרת (1930–1880)

התעללות , אפשר שהדבר היה כרוך בהסכם מלכתחילה בין הרשות השופטת המוסלמית לראשי הקהילה , הסכם שעל פיו האחריות למסירה של חלקי הגופה ליהודים מוטלת על המוציאים לפועל של גזר הדין . מכתבו של חיים חשואל משנת 1880 הוא הטקסט היהודי הראשון המדבר על כוונת הקהל המוסלמי לשרוף את חלקי הגופה ועל תשלום מצד המשפחה כדי למנוע את המעשה . על כוונה מעין זאת לא דובר לא בפיוטים ולא בקצות . בספרו משנת 1858 אמר בנימין : " גוית הנערה נתנה לידי נשיא העדה רפאל צרפתי להובילה לקברות . " הוא מתאר את המוסלמים כמלאי צער בשל מותה וכמוקירי זכרה . העלאת האפשרות לשרפת הגופה של מי שראשו נערף בעוון " רידה" עשויה להיות בדיעבד תוצאה של גילוי עניין בחוקי האסלאם בסוגיית הכפירה גם מצד בני המשפחה . בהקשר זה נזכיר שמונסונייגו ואביחצירא כתבו על רצון לשלם כופר כדי להציל את סול ממוות , אבל לא על שוחד כדי להציל את גופתה מהתעללות . סביר שהסיפור סביב הצלת גופתה הוא פרי הבניה לא רק של האחיין אלא של כל משפחתה שרצתה לזקוף לזכותה את " פדיון המת , " מעשה השקול בדמיונם לפדיון שבויים ביהדות . הבניה זאת עולה על רקע חוסר יכולתה של המשפחה להציל את ס...  אל הספר
מוסד ביאליק