הכתיבה היהודית על הרוגת המלכות סול שואבת את השראתה מהמקורות הקלסיים ( תנ"ך , תלמוד , מדרש ופיוט ) וכן מהקינות על החורבן שחוברו בערבית יהודית במאות השש עשרה והשבע עשרה בצפון אפריקה . למקורות השראה אלה היה תפקיד ניכר גם ביציקת הצירופים הלשוניים הנוגעים לכלי ההרג בכתיבה היהודית על סול . באפוס התנ"כי הגבורה במלחמה והניצחון על האויבים הם נכסים ויתרון של האלוהות , ואם גדעון הביס את אויביו , העולים עליו עשרת מונים במספרם , זה בזכות האל ועל כן קורא נאמנו של גדעון : " חרב לה' ולגדעון" ( שופטים ז , כ . ( החרב כאן עניינה מלחמה , כהוראת המילה • ( חרב ) בערבית . חיזוק הראייה הזאת , שהאל הוא המנצח במלחמות ולא האדם המצויד בחרבו , ניתן למצוא בסיפור דוד וגלית : " ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון , ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל [ ... ] וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע , ה' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידנו" ( שמואל א יז , מה–מז . ( ההוצאה להורג בעריפת הראש על ידי חרב נחשבה באימפריה הרומית למעשה המכבד את הנידון , וזאת בשונה ממה שנאמר במשנה ( סנהדרין ז , ג : ( " מצות...
אל הספר