א. על מידות הגבורה והגברות (andreia) בכתיבה על הקדושות המעונות חנה וסול

בכתיבה היהודית , הן בפיוטים בעברית הן בקצות בערבית יהודית , מתוארת סול כגיבורה וכאשת חיל ולא כקדושה מעונה הכנועה בפני מייסריה . דמותה מעוצבת באופן שונה מאותם עשרה הרוגי מלכות המתוארים בקינה " אלה אזכרה" המוכרת ליהודי מרוקו מהקובץ " חמש תעניות . " הכתיבה על סול מושתתת על ההשראה האפית ולא על ההשראה האלגית . ראייה מעין זו חוצה את כל הכתיבה היהודית במרוקו על הצדקת במשך כחמישים השנים שלאחר הוצאתה להורג , כאילו מדובר היה בעניין שבהסכמה בין הכותבים . ההחלטה לעצב את דמותה כגיבורה הנטולה כל רבב ניכרת כבר בפיוט הראשון שנכתב עליה , פיוט של הרב ידידיה מונסונייגו , שחובר לשבחה ביום השלושים למותה . כבר בחרוזות הראשונות מצוינות סגולותיה של גיבורה אפית הראויה לכל תפארת : צדקת אשת חיל זכרו / ועזוז נוראותיה שיחו לבניכם ספרו / תנו לה מפרי ידיה את עז צדקתה תגלו / איש לאשר באהלו עמי השמיעו הללו / בשערים מעשיה מונסונייגו הוא הראשון להציב את סול באותה שורה כמו " הרוגי לוד , " וזאת בלי שום זיקה לסגנון ולחומרים של הקינות לתשעה באב כפי שהן מופיעות ב"חמש תעניות , " ובמיוחד הקינה על עשרה הרוגי מלכות . כל הקינות מ...  אל הספר
מוסד ביאליק