הכתיבה היהודית מעמידה במרכזה את העימות בין סול לרודפיה המוסלמים . עימות זה מתגבש לכדי פולמוס השואב את השראתו מספרות הנבואה ומאגדות החורבן . אם ניקח את מורשת הפולמוסים , שהייתה ידועה לפייטנים ולמחברי הקצות , נוכל להצביע על ספר יוסיפון הכתוב עברית והכולל עיבודים שונים של אגדות החורבן , בעיקר מספרי המקבים שהיו מצויים אז ביוונית בלבד וממגילת אנטיוכוס שהייתה מצויה בארמית . בכתבים אלה נסב עיקר הוויכוח על ההבדל המהותי בין היהדות לדתות הפגניות . גם הפולמוסים בין היהודים לנוצרים בספרד הנוצרית נסבו על העובדה שהנצרות נחשבה עבודה זרה בעיני היהודים . בספרי המקבים ובספר יוסיפון נדרשים שבעת בניה של חנה לאכול חזיר כשהחרב מונחת על צווארם . מכאן מתפתח עימות שאפשר לסכם אותו כך : אנו היהודים נדרשים למות ולא להפר את חוקי האבות ( כלומר את תורת האבות (; אל היהודים הוא שברא את השמים ואת הארץ , את האדם ואת החיים ; החיים שייכים לריבון העולמים ; הוא האל היחיד ואנחנו עמו ; אלוהים לא עזב את עמו והוא עתיד להשיב אותנו לחיים נצחיים , והוא ייקום באויבינו על מה שעוללו לנו . בסיכומו של דבר , ההבדלים בין הפגניות ליהדות ל...
אל הספר