הקדמה : שיר לאילת אהבים / בתולת ישראל , שקדשה שם שמים ברבים / אשר נקרא שמה סוליכא , שהכל סוכין ביפיה ויפי מעשיה הטובים / יום סבוה גם סבבוה אריות ודבים / ויענו בה כי המירה לקח טוב בדת כזבים / והיא גם היא העזה פניה ותאמר : טוב לחסות ביי מבטח בנדיבים / מי הוא זה ואיזה הוא אשר יחליף מיא דיומסת במי המשרה מי גבים / כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים / כיי אלהינו ?! אין לי כי אם להתעסק בטהרות לא במסכת זבים / כשמעם ויתעצבו ויחר להם מאד עזי נפש ככלבים / כזה וכזה דברה הנערה אשר מארץ ישראל דברים אשר לא טובים / וגזרו אמר משפט מעקל להסיר את ראשה מעליה לבת נדיבים / וכה עשו מן הכח אל הפעל דתן ואבירם יצאו נצבים / ויענוה בלהט החרב כשור שה כשבים / ותעל נשמתה אל האלהים , היא העול 'ה כלה כליל דסלקא לגבוה להתעלס באהבים / עם הנשים הצדקניות נשי חיל כלם אהובים / השיר יהיה לכם נאה ויאה לעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים על מצבת קבורתה עוברים ושבים / לשחר פניה אשר כל ימיהם מכאובים / ימצאו ארוכה למחלתם בריאים וטובים / ואתיא זכירה פעלת נשיא הארץ זר = ] "ק זרע קדש ] החכם השלם במדות ובדעת כמה = ] "ר כבוד מורנו הרב רב...
אל הספר