בפיוט של רבי ידידיה מונסונייגו , שחובר ליום השלושים למותה של סול , באה לידי ביטוי הדרישה לבנות חומה על מקום קבורתה , כלומר להציב לה מצבת זיכרון , דבר שיעודד אנשים לבוא להשתטח על קברה . בקצות של משה בן סעדון ושל יוסף אלבאז לא דובר כלל על קברה ועל ייעודו כמקום פולחן . ב"קצת חנה סוליכה די בלאד פאס" שבקובץ " קצות האר"ש" אין שום התייחסות לפולחן סביב קברה . בקצא " שמעו יא נאש , " המאגדת חומרים מתוך הקצות האחרות ומתוך מסורות שבעל פה שרווחו בעיקר בקרב הנשים היהודיות , מוצאים התייחסות באריכות למורשתה הרוחנית של סול , כמו הפלאים המתחוללים סביב קברה . נאמר שאנשי החברה קדישא דאגו לנקות את אזור ההריגה מהדם עד שלא נותרה אפילו " טיפה אחת ממאה . " באותה קצא מסופר גם שהיא נקברה ליד תלמידי חכמים מאבותיה ( במציאות היא נטמנה על יד רבי אליהו הצרפתי ולאחר מכן ב 1880 נקבר על ידה צאצאו , רבי אבנר ישראל הצרפתי , מחבר " יחס פאס . ( " לייחס לקדוש מעונה זכות אבות היא אחת המשימות לשם הבניית פולחן על שמו , על כן כל הפוקד את קברה של סול ייווכח בפלאים שהיא מחוללת , וכל הנשבע בשמה עתיד להצליח בדרכו . הקצא מדברת בשבח ...
אל הספר