לשאלת קורבן החטאת נחזור בקרוב . תחילה אני מבקשת להשוות את המצוי בקומראן עם דעתם של התנאים . בספרות התנאית ישנם שני סיווגים של מעגלי קדושה ולא אחד . על פי סיווג אחד ישנם שלושה מעגלי קדושה , על פי הסיווג השני ישנם עשרה . הסיווג לשלושה הוא שמשתמש בלשון המקראית של 'מחנה : ' ' ולא יטמאו את מחניהם' ( במדבר ה , ב . ( מכאן אמרו ג' מחנות הן : מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה . מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל , מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה , מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה ( ספרי במדבר א , עמ' . ( 2 המדרש מצביע על לשון הרבים שבחוק המקראי – ' מחניהם . ' לשון הרבים בולטת במיוחד משום שהחוק המקראי שהפסוק כלול בו משתמש שוב ושוב בלשון יחיד : ' צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש . מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם . ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה' ( במדבר ה , . ( ב–ד המתח בין לשון הרבים ולשון היחיד מיושב באמירה שישנם שלושה מחנות , ויש לגרש את הטמאים משלושתם . הקביעה שישנו יותר ממחנה אחד היא חידוש לעומת המקרא . חכמים...
אל הספר