פרקנו התחיל בסקירת כתבי ההרשאה שהציגה ההלכה הקומראנית . עמדנו על כך שכתב הרשאה אחד הוא האותנטי , זה שמעניק את הרשות והסמכות לפתח הלכה מתוך מצוות התורה . כתב הרשאה זה היה קרוב לכתב ההרשאה שהכירו חברי העדה קודם הפרישה . ואולם במאבקי הכוחות עם הפרושים גויס עוד כתב הרשאה ועל פיו ניתנה תורה שנייה כתובה בסיני . התעמולה הנגדית של הפרושים פעלה כאן את פעולתה . אלה אכן האמינו בשתי תורות שניתנו בסיני . שתי תורות כנגד שתי תורות הוצגו אפוא בימי הבית השני כתולדה של מאבקי הכוח : תורה שבכתב משותפת לשתי הקבוצות ותורה על פה מול תורה שנייה בכתב . עת שככה המחלוקת לאחר החורבן עלתה במחנה הפרושי דעה קרובה לדעה של המחנה הכוהני לפני הפילוג . תורה אחת קיבלו ישראל בסיני והיא מקור ההלכות . אלא שבשלב זה מי שרשאי ללמדה ולדרשה היה העם כולו . הדיון במהלך הפרק זורה אור על כמה שאלות בחקר ספרות חז"ל . אני מבקשת להעיר על שתיים מהן . [ א ] 'תורה על פה , ' טיבה וכתיבתה לעיל ראינו שהמונח ' תורה על פה' נטבע על ידי מי שביקש להעניק להלכה הפרושית סמכות אלוהית . מקורו של המונח בפסוק מספר שמות ' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית...
אל הספר