המקרא כמו שהוא לפנינו מעניק אפוא לכוהנים סמכות ראשית אם לא בלעדית בהוראת התורה . אם כן , קל לנחש כיצד נפתרה שאלת כתב הרשאה בירושלים במאה הרביעית 8 שם . 9 רופא סובר שהערה זו באה ליישב את הקושי בפסוק יב בדברים שהוא המשך היחידה בדברים שציטטנו : ' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם ... או אל השפט . ' לשון היחיד , ' הכהן , ' אינה מתאימה לביטוי ' הכהנים הלויים' שבפסוק ט . על כן יוצר בעל דברי הימים הייררכיה שאינה בדברים ובראשה הוא מעמיד כוהן יחיד , כוהן הראש . בהתאמה למעמד זה הוא מזהה את השופט שבפסוק יב כ'הנגיד לבית יהודה לכל דבר המלך . ' והשלישית לפנה"ס . בעלי הסמכות בתקופה זו היו הכוהנים . הם היו בעלי הכוח בכל התחומים – המדיני , הפוליטי והדתי . ייחוסם הקנה להם זכות בהוראה ובהכרעה , ומעמדם במקדש ובירושלים אפשר להם לזהות את עצמם כגוף הממלכתי שעליו הצביע ספר דברים ולו נתן דברי הימים סמכות . בהיותם הכוהנים היושבים ב'מקום אשר יבחר ה '' אליהם צריך העם לפנות בבקשו הכוונה בתחום הדתי והם הרשאים לעסוק בדבר האל ולהורותו . די היה לכוהנים להצביע על המקרא . עוד כתב הרשאה לא היה נחוץ . עי...
אל הספר