עדויות מסייעות אחרות , אשר עשויות לשפוך אור על העדויות הלאקוניות במקרא , נמצא לא מעט בספרות המסופוטמית . נזכור , כי תפיסת הצרעת בתודעתה של החברה הישראלית , הייתה חלק אינטגראלי מתפיסתה של החברה במזרח התיכון הקדום . עדויות רבות ומגוונות לכך נמצא באפוסים , בספרות האומינה , באבני גבול ובחוזים וסאליים למיניהם . ממקורות אלה ניתן לראות באופן ברור למדי , כי הצרעת הייתה , ראש לכל , אחת מן הקללות הנוראות של האלים . החולה בה נחשב כמי שקללו האל , ועל–כן שומר נפשו ירחק ממנו . מקומו של מצורע מקולל זה היה בתחום ההפקר , רחוק ומבודד מבני אדם . אין פלא בכך , שהצרעת מופיעה פעמים רבות כאחת הקללות המרתיעות בחוזים למיניהם . להלן מקצת העדויות : עלילת גלגמש , אנכדו והשאול ( 287 הראית את האיש המצורע ? ראיתי . מה מעשהו ? ( 288 לחמו יאכל לבדו , מימיו ישתה לבדו , פתיתי לחם יאכל , נטיפי מים 39 ישתה , מחוץ לעיר ישב . מספרות האומינה הבבלית ) summa alu ) אם איש , עורו , בשרו , מראה כתמים לבנים ו או ( עורו ) מכוסה בנקודות האיש ההוא מאת אלוהיו מנודה מעם אנשים מנודה . בשתי עדויות אלה מתואר המצורע כמנודה מן החברה , וכמי ...
אל הספר