בכאב רב דיברו המורות על כך שלא קיבלו תפקידים . כשכבר ניתן להן תפקיד , הוא היה ריק מתוכן ומסמכויות . עמית מתארת את ההשפלה ואת התסכול שהיו מנת חלקה כשסוף סוף זכתה לקבל תפקיד : התחלתי את התפקיד חודשיים אחרי שנכנסתי לבית הספר , בגלל שמורה שנתנו לה את התפקיד החליטה שהיא לא רוצה . לא הייתה ברירה , כי מכל אלה אני עשיתי את הרושם הכי טוב וקיבלתי את התפקיד . לא ידעתי מה רוצים ממני , ומזל שבאמת המנהלת [ הקודמת ] שהייתה לא דרשה יותר מדי בתפקיד הזה . ובעצם זה צד אחד , ומצד שני הייתי מאוד מתוסכלת כי היא כן דרשה מאתנו להיות מין דוורים כאלו . היינו מעבירים את מה שהיא רוצה למורות , והמורות אליה , ולא עשינו כלום . אחרי שקלטתי את זה , זה כל כך תסכל אותי , אבל בהתחלה … ואצל המנהל הזה בכלל , הייתה צריכה להיות ישיבה פעם בשבוע של כל הרכזות . בעצם תכל'ס זה מאוד תסכל אותי , כי לא עשיתי את מה שרציתי לעשות , מה שהייתי צריכה לעשות . עמית לא זכתה בתפקיד בשל כישוריה הבולטים , אלא מפני שלא הייתה ברירה , איש לא רצה בתפקיד . את מילוי התפקיד ליווה תסכול רב , משום שהוא היה חסר תוכן וכוח . לעמית לא הייתה אפשרות להבנות את...
אל הספר