"אנחנו בסך הכול בני אדם, כולנו": המורה כפונקציה תפקידית בלבד

המורות חשות שהמנהלים אינם מתייחסים אליהן ברמה האישית–אנושית , אלא כממלאות תפקיד בלבד . חנה משווה את המנהלת הקודמת , שנתנה לה יחס אנושי , למנהלת הנוכחית . במשך כל הריאיון חששה חנה לבקר את המנהלת וניסחה את דבריה בזהירות : זה חבל , לא תמיד נתקלים . הייתה לי מערכת יחסים מאוד נפלאה … בנתניה ( עם המנהלת הקודמת . ( מה זה ? חברה , אנושית , לא אגיד שזו לא … כשאני מבקשת משהו , היא הולכת לקראתי , אבל עם הרבה … הייתי רוצה אחרת . זה מה שרציתי להגיד . אנחנו בסך הכול בני אדם , כולנו . אני מבקשת שתפרט : " את מרגישה שאין התייחסות מספיק חמה ואנושית אלייך ? תשומת לב ייחודית לך " ? חנה : " לא דווקא אליי , לכל הצוות . לכל הצוות . כולם עושים עבודת קודש , לא רק אני . " להדס , מורה מקבוצת המסוגלות הגבוהה , היה עימות עם המנהלת בגלל שיבוצה בצוות עם מורה שהדס לא רצתה לעבוד אתה . הדס מספרת שהיא מתכננת להיות בעתיד מנהלת . זה יגרום לי לשנות דברים שאני לא חושבת שהם טובים במערכת . להשפיע על המערכת . ואני רוצה להגיע לעמדה כזאת שאני אוכל להשפיע . זאת אומרת שאם בן אדם יפנה אליי , אני מקווה שכשאני אגיע לשם , אני אהיה עדי...  אל הספר
מכון מופ"ת