במרחב החוויות האישיות , כמו במרחבים הקודמים , היישום של העיקרון הדיאלקטי , כפי שעלה במחקר הנוכחי , קשור ליעילות של הטיפול . בטיפולים שהסתיימו ללא שינוי חיובי , נמצא כי המטפלות התקשו לעבד את החוויות האישיות שלהן . לדוגמה , כאשר המטפלות לא הכירו בתוקפנות שלהן , הן התקשו להזדהות עם המטופל , להבין אותו ולגלות אמפתיה כלפיו . במקרים אלה הן חוו את התוקפנות של המטופל כאיום על זהותן המקצועית . הן תפסו את עצמן כקטנות ביחס למטופל או כקרבנות שלו , וחוויות אלו החלישו את סמכותן ואת יכולתן המקצועית . וכשם שהן לא יכלו לקבל את החלקים האלה בתוכן , כך הן התקשו לסייע למטופל לקבל את עצמו ולשנות את התנהגותו התוקפנית . לעומת זאת , מטפלות שהכירו בתוקפנות שלהן , חשו פחות מאוימות מתוקפנותו של המטופל והיו מסוגלות לקבל אותו ולשמר את יכולתן המקצועית . כמו כן , כאשר הן שחזרו מצבים מתוך חוויות החיים שלהן , שבמהלכם הן הצליחו להתגבר על התנהגותן התוקפנית , הן שיפרו את יכולתן לטפל במטופלים שנאבקו בתכנים דומים . אפשר להסיק מכך כי ככל שהמטפלות למדו לזהות ( לקבל ) את התוקפנות שלהן ולשלוט ( לשנות ) בה , כן הן שיפרו את יכולת...
אל הספר