כזכור , אחד האתגרים הראשונים במודל הנוכחי ( ראו בפרק ( 3 מתייחס לקביעה של מטרות הטיפול . מטפלים רבים עובדים בגישה פתוחה , בלתי-מכוונת -non ) , ( directive המתמקדת בעיקר בתהליך הטיפולי , קרי ביצירת הקשר הביןאישי , ונמנעים מלהציב יעד ברור ומלכוון אליו את הטיפול , כנראה מתוך הנחה שהשינוי יתרחש באופן ספונטני - בעקבות חוויית הקבלה , הקשר הטיפולי ועיבוד התכנים . ממצאי המחקר הוכיחו כי לא תמיד מתממשת הנחה זו בטיפול בילדים המתנהגים בתוקפנות . התייחסות רק לתהליך של יצירת הקשר הטיפולי , תוך התעלמות מן התוקפנות המתרחשת במציאות ואי-הכללתה במטרות הטיפול , עשויה לחזק את הנטייה של הילד להסתיר ולהכחיש התנהגות זו , להעביר לו מסר סמוי כי השינוי אינו אפשרי ולהביא להחמרה במצב . הגישה המוצגת כאן דוגלת בקביעה של מטרות ברורות , מוסכמות ובנות-השגה , כדי לכוון את המטפל , את המטופל ואת הסביבה לקראת התוצאה המיוחלת . בחירת המטרות על ידי המטפל , בשיתופם של המחנכת וההורים , עשויה להיות יעילה יותר ומתאימה במיוחד לטיפולים הנעשים במסגרות חינוכיות , שמשאבי הזמן בהן יקרים ומוגבלים . שתי מטרות מוצעות בעבודה עם אוכלוסייה ז...
אל הספר