השפה מאפשרת משא ומתן על אודות מושגים אשר המצוין ( referent ) שלהם נעדר . היות ש"זמן" הוא מושג מופשט , ללא מצוין פיזי , חשובה מאוד האפשרות לדבר עליו . השיח המילולי על אודות ההתנסויות והחוויות של ילדים בזמן מספק כלים לארגון ולהבנה של תחושות הזמן הבלתי מילוליות וקישורן למושגי הזמן התרבותיים . ( Nelson , 1996 ) השפה מספקת כלים דקדוקיים , פרגמטיים וסמנטיים ( מילים ) כדי לציין זמן , כמורחב בזאת : כלים דקדוקיים לציון זמן - הזמן בדקדוק העברי מצוין באמצעות נטיות הפועל . ילדים משתמשים בצורות מובחנות לתיאור העבר ולתיאור ההווה לקראת גיל שנתיים . תחילה , נטיות העבר משמשות לציון פעולות נקודתיות שהסתיימו ( אספקט פרפקטיבי , ( ואילו צורות ההווה משמשות לציון של פעולות מתמשכות . לאחר מכן מתרחב בהדרגה השימוש בנטיות הפועל כאמצעי לציון הזמן של התרחשויות שונות , אם כי צורת העתיד משמשת בעיקר לציווי . ( Berman & Lotem-Armon , 2003 ) אחרי גיל שנתיים ילדים שולטים בנטיות הפועל לציון זמן , ומשתמשים בהן בנרטיבים שהם יוצרים . ( Kulka-Blum , 2005 ) כלים פרגמטיים לציון זמן - שימוש משולב בסדר המבעים ובזמן הדקדוקי מאפשר...
אל הספר