בהערותיו הפרשניות של רש"י טמונה שיטה לשונית מגובשת ומעמיקה , והן עומדות על סוגיות מרכזיות בתחביר העברית המקראית . התייחסויות אלה באות בהערות קצרות , ולעתים ברמיזה או בהבאת דוגמת מפתח לתופעה . הן אינן מלוות בהסבר מפורט ומקיף , ופעמים רבות דרוש מאמץ ניכר כדי לחשוף את התפיסה הלשונית העומדת ברקע של הערת פירוש האמורה בסגנון קצר , מצומצם ותמציתי . רק צירופן של הערות שונות הפזורות לאורך הפירוש לתורה מאפשר לנו לעמוד על הגישה הלשונית המונחת ביסודן . 123 הרא"ם לשמות ג , כב , ראה מפרשי רש"י שם . 124 " מתחלפות" במשמע 'שונות , ' כרגיל בפרוזה המשוערבת , בהשפעת ערבית . 125 ראה על כך בסקירתו של אלדר , דקדוק . 126 טנא , מדקדקים , עמ' 31 קובע שספרות הדקדוק העברית עד מוצאי ימי הביניים מבטאת כולה אסכולה אחת : האסכולה הספרדית . תיאורו מתעלם מן התפיסות הבלשניות של רש"י , כנראה מתוך ההנחה המקובלת שאין לרש"י שיטה בתחום זה . אופי זה מעורר שאלה נכבדה : למי מיועדות הערות הפירוש הללו ? פירוש רש"י נחשב במשך דורות פירוש שווה לכל נפש . מקובל לטעון שהוא נועד מלכתחילה לכול , כקטון כגדול , וכך הוא אכן משמש זה מאות שנים...
אל הספר