התמונה הלשונית העולה מפירוש רש"י מרשימה בהיקפה ובעומקה , ודבר זה מעורר מאליו את השאלה : הכיצד נעלמה משנתו הלשונית מעיני החוקרים שעסקו בפירושו , עד כדי כך שהדעה המקובלת במחקר הייתה שרש"י איננו בלשן , ואין לחפש אצלו שיטה לשונית ? השאלה הזו קשורה בשאלה נוספת : מה עלתה לשיטתו הלשונית ? האם היה לה המשך ופיתוח בדורות הבאים ? נראה שאחד הגורמים להסתרת שיטתו הדקדוקית של רש"י הוא סגנונו הקצר , המבליע הרבה ממחשבותיו ודורש מן הלומד מאמץ על מנת לפענחו 121 ולעמוד על מלוא משמעויותיו . הסגנון הקצר , העדר היגדים מתודולוגיים ובעיית המינוח – כל אלה מכבידים על זיהוי התפיסות הדקדוקיות המתבטאות בפירושו . אבל הסיבה העיקרית להיעלמות התפיסות הבלשניות האלה מעיני קוראיו היא שחכמת הלשון הספרדית תפסה את המקום העיקרי , ובעצם את המקום הבלעדי , בעולמה של חכמת הלשון העברית לדורותיה . חיים רבין שיער שחדירתה של חכמת הלשון הספרדית לצרפת ולאשכנז היא שגרמה שלא יהיה המשך לשיטתו של רש : "י " זהו אחד מהיתולי ההיסטוריה : דווקא פתיחה זו של דרכי הקשר ] בין ספרד לצרפת ח"ג – [ מנעה מרש"י להיות מוכר כמורה בענייני דקדוק , בה במידה ש...
אל הספר