המטרה שהצבנו הייתה לברר אם יש לרש"י שיטה לשונית מגובשת ולתאר אותה . לאורך הספר הצגנו את העובדות העולות מפירושו לתורה , והתברר לנו שבהערותיו הפרשניות משוקעת משנה סדורה בתחביר העברית המקראית . ההערות עוסקות במגוון נושאים תחביריים , ומגלות מחשבה מעמיקה על נושאי היסוד של התחביר המקראי . התפיסה הלשונית המשתקפת בהן מתבטאת בגישה מבנית הרגישה גם לצד הסמנטי . נושאי הדיון , דרך ההגדרה וההבחנה בין התופעות השונות מזכירים דיונים בלשניים מודרניים , והדמיון הזה מלמד אף הוא כי אכן שיטה דקדוקית שלמה ועקיבה לפנינו . אמנם אין למצוא אצל רש"י מינוח שיטתי ומסודר , והוא מעדיף להבהיר את התופעה הלשונית על רקע הפסוק שהיא מוזכרת בו ובעזרת מילותיו של הכתוב , ולא בסיוע מונחים מן החוץ . יש כאן העדפה של הפירוש הצמוד לטקסט על פני הניסוח הכולל של השיטה . מעניין לציין שאפיון זה של דרך הצגת שיטתו הלשונית מתאים למה שהעלתה שרה קמין על אודות שיטתו הפרשנית בכללה . וכך היא קובעת : " רש"י לא כתב מבוא לפירושיו למקרא , המציג באורח שיטתי את עקרונותיו המתודולוגיים או את הנחותיו הרעיוניות ... יחד עם זאת רש"י הביע את כוונותיו ואת ש...
אל הספר