שאלה מעניינת היא אם יש זיקה בין התפיסות הלשוניות של רש"י ובין תפיסות לשוניות שרווחו בסביבתו הנכרית . כידוע , חכמת הלשון העברית בספרד צמחה מתוך חכמת הלשון הערבית וחסתה בצלה , והשאלה היא אם המצב אצל רש"י דומה , או שמא תפיסותיו הלשוניות התפתחו ללא קשר עם הסביבה החיצונית . להשפעה של הסביבה החיצונית נחוצים שני תנאים : התנאי האחד הוא שתהיה תפיסה לשונית מתאימה בסביבה הנכרית , והתנאי השני הוא שהתרבות החיצונית תהיה נגישה וזמינה לרש"י ולחכמים יהודים בני זמנו . התנאי הראשון לא התקיים . במאה העשירית ובמאה האחת–עשרה התרכז לימוד הדקדוק באירופה הצפונית בספריהם של המדקדקים הרומיים הקלסיים 102 שם , עמ' . 151 103 וכבר עמדה על כך פ"חרל שם , 'עמ 149 לגבי נפעל והתפעל , וכן 'עמ . 162-163 דונטוס ופריסקיאנוס . אצל דונטוס אין עיסוק של ממש בתחביר , וגם אצל פריסקיאנוס תפס התחביר מקום מצומצם : רק שני הספרים האחרונים משמונה עשר ספריו עוסקים בתחביר , והם מכונים ' החיבור הקטן' . ( Priscianus minor ) עניינו המרכזי של לימוד הדקדוק היה ללמד את הקורא לכתוב לטינית היטב , 105 ולא הניתוח התאורטי של מבנה המשפט . גם התנאי הש...
אל הספר