הערות פרשניות רבות חורגות מן הצורך הפרשני להסביר את הכתוב ומפליגות לדיון שכל כולו דקדוקי . כאמור , הערה החורגת מתוכן הכתוב אל הדיון הבלשני מעידה בבירור על חשיבה בלשנית , ואם היישום של העמדה המובעת בה הוא עקיב , אות הוא שלפנינו שיטה בלשנית של ממש . נראה כאן כמה דוגמות בולטות . בפרק הראשון ( הצירוף הפועלי ) עסקנו בהערת פירוש של רש"י למילים החלמות אשר חלם להם ( בראשית מב , ט : ( תוכן הפסוק מובן היטב ואין בו שום קושי ; הערת הפירוש מיועדת רק למי שמתעניין בנושא המשלימים המוצרכים והמשלימים הבלתי–מוצרכים של הפועל , והיא מבהירה שיש כאן משלים מקודם ( סעיף . ( 1 . 3 . 7 בשמות ד , טז נאמר ודבר הוא לך אל העם , ורש"י מעיר שהצירוף לך הוא משלים מקודם ; גם הערה זו איננה מוסיפה דבר להבנת תוכן הפסוק – שהרי המשלים המוצרך של פועל האמירה דיבר מוזכר בו במפורש ( אל העם ) – וכל עניינה להוכיח את שיטתו הדקדוקית של רש"י שצירוף היחס ל צש הוא משלים מקודם אחרי הפועל דיבר ( סעיף . ( 1 . 3 . 2 בפרק השני ( בנייני הפועל , ( בפירוש לבראשית ד , יח , יש דיון ארוך על אודות ההבדל שבין הפועל ילד והפועל הוליד ( המוסבים שניהם ע...
אל הספר