בפרק הזה עסקנו בהערות פירוש של רש"י העוסקות במבנה המשפט . רש"י עמד על סדר המרכיבים במשפט ועל התופעה המעניינת של העדר צמידות בין המוגדר ובין מגדירו . הוא ראה בה תופעה הראויה לדיון , ציין לה בעשרות מקומות בפירושו למקרא , וכתב פרפרזות המעמידות את המרכיבים במקומם הנכון . עניין נוסף שמשך את תשומת לבו הוא הבעת הנושא הסתמי . הוא עסק בפירוט בנושא זה והגדיר את התופעה ותיאר אותה בכמה מקומות . הוא גם העיר על משפטים שחסר במבנה שלהם מרכיב חיוני , כגון פסוקית הסיפה במשפט התנאי או משלים מוצרך . הנושא השלישי הבולט בפירושו הוא העיון במבנה הכולל של המשפט ותשומת הלב לתפקידה של וי"ו כמילית העומדת בראש החלק השני של המשפט , דהיינו בראש ' הנשוא הפסיכולוגי . ' רש"י זיהה את וי"ו הנשוא וניתח כך מספר פסוקים . כן עמד על תפקידם של פסוקי תוכן כנושאים וכנשואים . בכל התחומים האלה השתמש רש"י במונחים שנמצאו לו מדורות קודמים : סרס המקרא ודרשהו מספרות חז"ל , מקרא קצר מברייתא של ל"ב מידות , ווי"ו יתרה – מתשובות דונש . השוואה בין השימוש במונחים אלה במקורם לבין השימוש שעשה בהם רש"י מגלה את הפער הגדול שבינו ובין מקורותיו , ו...
אל הספר