רש"י עושה שימוש נרחב במימרה של ריש לקיש בפירושו לתורה . הכלל מוזכר כמה פעמים בפירוש לתורה , והוא מיושם גם במקומות אחרים . בפירושו לפסוק על מות אהרן , שבהקשרו הביאה הגמרא את הכלל של ריש לקיש , מזכיר רש"י את דברי הגמרא הללו ודוחה אותם : . 1 כי גוע – אומר אני שהמתרגם ' דהא מית , ' טועה הוא , אלא אם כן מתרגם ויראו – ' ואתחזיאו . ' שלא אמרו רבותינו כי זה משמש בלשון ' דהא' אלא על פי מדרש , שנסתלקו ענני הכבוד , וכדאמר רבי אבהו : אל תקרי ויראו אלא ' ויראו ; ' ועל לשון זה נופל לשון ' דהא , ' לפי שהוא נתינת טעם למה שלמעלה הימנו : למה ' ויראו ? ' לפי שהרי מת אהרן . אבל על תרגום ' וחזו כל כנשתא' אין לשון ' דהא' נופל , אלא לשון ' אשר , ' שהוא מגזרת שמוש ' אי , ' שמצינו ' אם' משמש בלשון ' אשר , ' כמו ואם מדוע לא תקצר רוחי ( איוב כא , ד . ( והרבה מפורשים מזה הלשון : אם חרוצים ימיו ( שם יד , ה . ( ] במדבר כ , כט [ רש"י דוחה את פירוש המילה כי בבמדבר כ , כט כנתינת טעם ורואה בו מדרש , ולא פשט . הוא נדרש גם לנוסח של תרגום אונקלוס , ולהלן עוד נעסוק בזה ובפרטים אחרים בדבריו . הכלל מוזכר גם בהערות האלה : . 2...
אל הספר