מקובל לזהות בעברית המקראית בניין סביל שעומד כנגד קל וצורתו פעל / יפעל , כגון לקח / יקח . בדקדוק העברי של ימי הביניים היה ויכוח על דבר 46 קיומו של בניין זה . רש"י עומד על צורה כזו ומעיר : . 47 אכל – נאכל , כמו : לא עבד בה ( דברים כא , ג , ( אשר לקח משם ( בראשית ג , כג . ( ] שמות ג , ב [ הצורות עבד ולקח הן בוודאי צורות סביל בעבר העומדות כנגד צורות פעילות בבניין קל , ועל כן הן נחשבות בדקדוק המודרני כדוגמות מובהקות של סביל קל . הצורה אכל איננה חד–משמעית . רש"י משווה בין שלוש הצורות , ומכאן שזיהה את הקטגוריה של סביל העומד מול בניין קל , המכונה בדקדוק המודרני סביל קל . כך מוכח גם מן הפרפרזה " נאכל" – בבניין נפעל , שהוא הסביל הרגיל של קל . להערה הזו יש לצרף את דבריו על הצורה ורבו , שכבר נדונו לעיל : . 39 וימררהו ורבו – וימררהו אחיו , וימררהו פוטיפר ואשתו לאסרו , לשון וימררו את חייהם ( שמות א , יד . ( ורבו – נעשו לו אחיו אנשי ריב . ואין הלשון הזה לשון פעלו , שאם כן היו לו לינקד ורבו , כמו המה מי מריבה אשר רבו ( במדבר כ , יג . ( ואף אם הוא לשון רביית חיצים הוא , כך היה לו לינקד . אינו אלא לשון ...
אל הספר