העיון בדוגמות האלה מלמד שרש"י מזהה את המשלים המקודם ומדגיש לקורא שיש להבדיל בינו ובין המשלים המוצרך של הפועל . הוא עושה כן בשיטתיות ובעקיבות גם במקומות שאין הפירוש הזה מתבקש מן ההקשר , וכן במקומות שפרשנים אחרים לא ראו בצירוף הנדון משלים מקודם . העקיבות בפירושו ניכרת גם בזה שרש"י חוזר ומצטט דוגמות מפתח ( כגון : אמרי לי אחי הוא ) וחוזר על אותם עקרונות שוב ושוב . במקצת הפעמים הוא אף נכנס להבדל הדק שבין מבניהם של פעלים קרובי משמעות ( אמר , דיבר ) מבחינת ציון המשלים המקודם . הוא מתייחס למשלים המקודם גם בפעלים שכיחים ונפוצים וגם בפעלים נדירים ויחידאיים , ומכאן שפירושו אינו מושתת רק על הכרת נוהגה 67 ראה רובינשטיין , תחביר , עמ' . 20 68 ראה רובינשטיין , הצירוף הפועלי , 'עמ , 80 ובהרחבה שם , פרק . 5 69 ראה רובינשטיין , שם , 'עמ . 122-124 של לשון המקרא , אלא גם מונע מהבנה תחבירית בסיסית של מבנה המשפט וגלגוליו התחביריים . זיהוי מרכיב במשפט כמשלים מקודם אפשרי רק אם מניחים שיש למשפט מבנה סדיר ושאין משלימים ' מיותרים . ' לצורך הזיהוי יש לאפיין את המבנים התחביריים הסדירים של הפועל , ורש"י אמנם עושה ז...
אל הספר